החלטה בתיק בר"ע 39885-01-13

השופטת ורדה וירט-ליבנה

1.         לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (בל 34117-03-12, בל 31426-04-12; השופטת עפרה ורבנר), בו נדונו שני ערעורים של המבקשת שנדונו במאוחד - האחד על החלטת ועדה רפואית לעררים בנכות כללית מיום 28.12.11 (להלן גם הוועדה), והשני על החלטת ועדה לעררים לעניין אי כושר מיום 27.3.12.

2.         ב"כ המבקשת טוען בבקשת רשות הערעור את הטענות הבאות: הוועדה התעלמה ממסמכים לפיהם המבקשת סובלת מדורבנים ברגליים; הוועדה התעלמה ממסמכים לפיהם המבקשת סובלת מקרע ברצועה הצולבת בברך; היה על הוועדה להפנות את המבקשת לבדיקת מומחה ריאות; היה על הוועדה להפנות אותה לבדיקת ראומטולוג; והוועדה התעלמה מתלונותיה בנושא הנפשי. עוד טוען ב"כ המבקשת כי החלטת הוועדה לעניין אי כושר אינה תואמת את מגבלותיה הרפואיות.

3.         לאחר שעיינתי בבקשה ובכל חומר התיק שבפניי ובחנתי את טענות ב"כ המבקשת הגעתי לכלל מסקנה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות כבר בשלב זה, בעילות הבאות:

א.  הטענות באשר לברכיים: הוועדה ערכה למבקשת בדיקה קלינית מפורטת ולא מצאה הגבלה בתנועות הברכיים ובנוסף התייחסה לשתי בדיקות M.R.I., והגיעה למסקנה כי לא נותרה לה נכות בברכיים. כמו כן, בניגוד לטענת ב"כ המבקשת, הוועדה התייחסה למסמך מיום 11.10.11 בדבר פענוח צילום ברכיים. קביעה זו של הוועדה מנומקת ולא שוכנעתי כי נפל בה פגם משפטי, גם אם אין בה התייחסות מפורשת לשני המסמכים האחרים אליהם מפנה ב"כ המבקשת.

ב.   הטענות באשר לריאות וקשיי נשימה: בהחלטת הוועדה נכתב כי "בדיקת הלב הריאות והבטן ללא ממצא". כמו כן, נכתב כי חוות דעת רופא ריאות מיום 15.3.11 עמדה בפני הוועדה. באותה חוות דעת נכתב כי: "אין בתיק תימוכין לקיומה של מחלת ריאות משמעותית למרות שברונכיטיס כרונית מופיעה ברשימת מחלות משניות ללא כל התייחסות טיפולית או מסמך המעיד על מחלה פעילה". המסמכים אליהם מפנה ב"כ המבקשת אינם מעידים על מסקנה אחרת ובנסיבות העניין אין פגם משפטי בכך שהוועדה לא התייחסה אליהם באופן מפורש. כן יצוין כי בנימוקי הערעור של ב"כ המבקשת לועדה אין טענה מפורשת למחלת ריאות אלא טענה כללית בדבר "קשיי נשימה משמעותיים".

ג.   הטענות באשר לתחום הנפשי: המערערת לא העלתה כל טענה בתחום הנפשי בכתב הערר ובהתייצבותה בפני הוועדה. כמו כן לא הציגה כל מסמך המבסס ראשית ראיה על ליקוי נפשי או טיפול נפשי שהיא עוברת. לכן, אין כל פגם משפטי באי התייחסותה של הוועדה לתחום הנפשי. 

ד.   הוועדה לעררים בעניין אי-כושר: הוועדה רשמה בפניה את תלונות המבקשת, התייחסה למכלול הליקויים הרפואיים, עברה התעסוקתי, השכלתה וגילה. כמו כן הוועדה התייחסה כנדרש לדו"ח השיקום ולחוו"ד ד"ר דימנט. החלטתה של הוועדה מפורטת ומנומקת היטב ולא נפל בה כל פגם משפטי.

4.         עם זאת, נדרשת תגובת המוסד לביטוח לאומי לאפשרות כי כאשר עניינה של המבקשת יוחזר לועדה לעררים בעניין נכות כללית, על פי הוראות פסק דינו של בית הדין האזורי, היא תפעל בנוסף כדלקמן:

א.  תתייחס לטענותיה של המבקשת בתחום האורטופדי באשר לדורבנים ברגליים ובכלל זה תתייחס לבדיקת ה-U.S מיום 26.9.10 ולמסמך מטעם ד"ר ברטלר מיום 4.5.09 ותנמק האם יש בטענותיה ובמסמכים האמורים כדי לקבוע לה נכות אורטופדית נוספת.

ב.   תתייחס ביתר פירוט לטענותיה של המבקשת באשר לפיברומיאלגיה ובכלל זה למסמך מטעם ד"ר סלמן מיום 27.12.10. בנוסף הוועדה תשקול הפניית המבקשת לבדיקת ראומטולוג.

5.         תגובת המוסד לביטוח לאומי תוגש תוך 30 יום מהיום .

ניתנה היום,  י"ד אדר תשע"ג (24 פברואר 2013) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: